<h1>שם</h1>
<h2>דף כז:</h2>
שה תמים זכר [בן שנה] יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו. תניא בתוספתא בפ' ר' אליעזר הפסח בא מן הצאן ואינו בא מן הבקר בא מן הכשבים ומן העזים בא מן הזכרים ואינו בא מן הנקבות בא בן שנה ואינו בא בן שתי שנים ותנן בפ' האשה [פ"ח, ע"ב] האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח שחט גדי יאכל שחט טלה יאכל ותניא בפ' אלו דברים [ע', ע"א] חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח באה מן הצאן ואינה באה מן הבקר באה בת שנתה ואינה באה בת שתי שנים ותנן בפ' מי שהיה טמא [צ"ז, ע"ב] המפריש נקבה לפסחו או זכר בן שתי שנים ירעה עד שיסתאב. והא דכתיב בפ' ראה וזבחת פסח לה' אלקיך צאן ובקר ההיא לכדתנן פ' התודה [פ"ב, ע"א] מנין לאומר הרי עלי תודה שלא יביא אלא מן החולין ת"ל וזבחת פסח לה' אלקיך צאן ובקר והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים א"כ למה נאמר צאן ובקר להקיש כל הבא מן הצאן ומן הבקר לפסח מה פסח [דבר] שבחובה אינו בא אלא מן החולין אף כל דבר שבא חובה לא יבוא [אלא] מן החולין ובפרק אלו דברים בפסח [ע', ע"ב] אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה מנין למותר הפסח שקרב שלמים שנאמר וזבחת פסח לה' אלקיך צאן ובקר וכי פסח מן הבקר בא הלא אינו בא אלא מן הכבשים ומן העזים אלא מותר הפסח יהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר ור' עקיבה קאי כותיה שלהי פ' התודה
<h2>דף כח:</h2>
[ב"ב כ"ב ע"ב] גרמא בנזקין אסור. פירש רש"י [ד"ה גרמא] ואפילו למאן דלא דאין דינא דגרמי ופטור מלשלם אסור לגרום, וכשיבא להעמיד גרמא להזיק, חבירו מעכב עליו. וגם למאן דדאין דינא דגרמי מודה הוא דגרמא פטור אבל אסור. ולא דמי דינא דגרמי לגרמא. דדינא דגרמי היינו טעמא דחייב מפני ששורף גוף הממון בידים אלא שאותו דבר אינו ממון ממש אלא שעשה בידים. כגון שורף שטרותיו של חבירו, וכיוצא בו. אבל גרמא הוא דבר שגורם לבא המזיק בנזק חבירו, אבל הוא לא הביאו. ועובדא דהנך תאלי דרב יוסף דקא מסיק דבלא חזקה הוה מפיק להו אפילו איניש אחרינא דלא אנינא דעתיה, דמשמע דגירי נינהו, הני הווי גירי, שהעורבים עולין על אותן תאלי ומפסידין אותן נמצא שהם באים מכח האומנים והם גירי. כתב הרב בעל התוספות ז"ל גרמא בנזקין ותימא, הכא משמע דגרמא בנזקין פטור, וכן נמי משמע פרק הכונס צאן לדיר דקאמר התם, אבל הכא גרמא בנזקין פטור. והכי נמי אמרינן בפרק כיצד הרגל גבי זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות ובא אחר וסלקן ואפילו קדם הוא וסלקן פטור. [היינו] טעמא דבעידנא דסלקיה פסקי גירי דיליה והוי גרמא בנזקין. (ואפ"ה) והכי אמרינן בפרק הכונס [ב"ק נ"ט ע"ב], השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים דהוי גרמא בנזקין. ואמרינן נמי בפרק שור שנגח את הפרה [ב"ק מ"ז ע"ב] גבי הכניס פירות לחצר בעל הבית שלא ברשות, אם הוזקה בהן בהמה של בעל הבית חייב, ואמר רב לא שנו אלא שהוחלקה אבל אכלה והוזקה פטור מ"ט היה לה שלא תאכל. והיינו גרמא בנזקין. והכי נמי כל הני דברים דחשיב רבי יהושע בב"ק בריש הכונס [שם נ"ה ע"ב] פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. ואמרינן נמי בפ"ק דקידושין [כ"ד ע"ב] תקע באזנו של חבירו פטור משום דהוא מבעית אנפשיה. ואמרינן נמי בפרק שני דב"ק [כ"ג ע"ב] שיסה בו את הכלב שיסה בו את הנחש פטור משום דהיינו גרמא בנזיקין. וקשיא לן דהא ר"מ אית ליה דינא דגרמי וקיימא לן כותיה בהגוזל קמא [ק' ע"א] ומחייב אפילו לא נשא ונתן ביד מטעם דינא דגרמי. וכמו כן [ב' ע"א] גבי נתיאש ממנה ולא גדרה ה"ז קדש וחייב באחריותה. וכגון שורף שטרותיו של חבירו דאמרינן בהגוזל קמא [צ"ח ע"ב] למאן דדאין דינא דגרמי מגבינן ליה שטרא מעליא. ואמרינן נמי בהכותב [כתובות פ"ה ע"ב] המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול וחייב באחריותו. אלמא דיינינן דינא דגרמי. וכן נמי מראה דינר לשולחני ונמצא רע חייב לשלם. והיינו גרמא. ואמרינן נמי בהגוזל בתרא [ב"ק קט"ז ע"ב] גבי מסור דאחוי כריא דחיטי חייב. ויש לחלק, דבכל מקום שהוא עצמו עושה הנזק בממון חבירו חייב לשלם. וההוא דשורף שטרותיו של חבירו מזיק הוא בעצמו לשטר חבירו דהיינו ממון. וההיא נמי דמראה דינר לשולחני מזיק הוא עצמו בממון חבירו שהדינר רע ומזיק שפטר למה שחייב לו. וכן נמי ההיא דנתיאש ממנה ולא גדרה על ידי ייאוש אוסר זרעים של חבירו והוי כמעשה. וכן מוכר שטר חוב לחבירו ומחלו, מחילה מעשה הוא. ואי קשיא לך מההאי דאמרינן פרק הניזקין [גיטין נ"ג ע"א] דפריך למ"ד הזק [שאינו] ניכר שמיה הזק, התניא העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים ומשני דליכא אלא מחשבה בעלמא, וגבי נתיאש אמרינן חייב אע"ג דליכא אלא מחשבה בעלמא. יש לומר דאתיא כרבנן דרבי מאיר דלא דייני דינא דגרמי. וההיא דאחוי [אחויי] דמסור איכא למימר דהוי מזיק בידים שמראה לגוי שיקח והוי בריא היזיקא. ודן את הדין נמי בריא הוא שיתנו הדמים לזכאי. והגדלת כלאים הוי כמו עשה מעשה. והא דאמרינן גרמא בנזקין פטור, וההוא דשיסה בו את הכלב שיסה בו את הנחש, לא דמיא לההיא דמסור דאחוי אחויי, דהתם נמי הוי ברי היזיקא. אבל הנך אין בריא היזיקא כל כך אע"פ שמכניס יד חבירו לתוך פיו. וכן ההיא דזרק כלים מראש הגג אינו עושה מעשה אלא הרוח. וכן הפורץ גדר בפני בהמת חבירו אינו עושה מעשה בבהמה אלא יוצאה מאיליה. וכן ההיא דהיה לה שלא תאכל שנתן סם המות לפני בהמת חבירו אינו כמאכילה. וכן ההיא דאיהו מבעית אנפשיה אינו עושה מעשה כלל. ומיהו הא דאמר רבה בהגוזל קמא [צ"ח ע"א] הזורק מטבע [של חבירו] לים הגדול פטור, וקאמר נמי השף מטבע של חבירו פטור. ומספקא ליה לרבינו ז"ל אי רבה לטעמיה דפטר בשורף שטרותיו של חבירו משום [דלא] דאין דינא דגרמי אבל אנו דמחייבינן דינא דגרמי הוי חייב, או דילמא הוא לא תליא בהא. ואפילו למאן דדאין דינא דגרמי פטור הכא משום טעמא דקאמר רבה בהגוזל קמא
